077-5276000
ליווי אישי להשקעות נדל"ן

מי שיבוא לכאן יקנה מגרש ב-150 אלף שקל - ובמיליון שקל תהיה לו וילה נהדרת

הנה הבשורה שתביא את הגאולה תרתי משמע - גם פתרון למצוקת הדיור וגם גאולת הקרקע בנגב
מהבדואים ובכלל כחלק מהחזון הציוני של בן גוריון.

האומנם זה פתרון קסם או שמא מקסם שווא? ואולי כדרך המדבר – זו פטה מורגנה?

בכל אמת מידה שאיננה פופוליסטית או דמגוגית גרידא - מהלך כזה של הקמת ישובים כפריים
חדשים באזור שאיננו מיושב בצפיפות ובפיזור יחסית גדול במונחי מדינת ישראל הקטנה -
לא יחשב כמהלך נכון הן מהבחינה הכלכלית והנדל"נית והן מהבחינה הדמוגרפית חברתית.

העולם המפותח הולך היום לכיוון של ציפוף ההתיישבות, הגדלת הערים הקיימות, תוך הרמתם
לגובה בכדי לחסוך בעלויות התשתית, למזער את בזבוזי הקרקע ולשמר אותם כריאות ירוקות, ההולכות ומתמעטות ככול שהמודרניזציה מתרחבת.

בעת הקמת מרכזי התיישבות חדשים ובהמשך דרכם - הוצאות התשתית הנן נטל כבד מדי על
תושביהם המועטים המאכלסים אותן ועל כן בהיעדר צורך לאומי חיוני בכך, הנתמך גם
בהשקעה ממשלתית משמעותית לאורך זמן - זה לא המתווה המיטבי שנדרש ליישם, בלשון
המעטה.

האם בצוק העיתים כיום, לאור משבר הדיור והמחסור לכאורה בתקציבים ממשלתיים - זה הפתרון
הנכון לנו?

התשובה היא כמובן – לא ב - "א" רבתי.

מדוע בעצם?
 
הקמת ישובים קהילתיים חדשים מחייבת, מעבר לעלויות הקמת התשתית הראשונית, הוצאות כבדות
גם בתחזוקתה לאורך שנים: תחבורה, חינוך, בריאות, תרבות ועוד. במצב שבו מערך
התשתיות גם בערים הקיימות כבר כיום בפריפריה הנו טעון שיפור - מדוע לא נעדיף לשפר
אותן תחילה ולפני שנתחיל בהשקעות עתק בישובים נוספים? ומעבר לכך - מי יוכל להבטיח
פתרונות תעסוקתיים לכל התושבים החדשים שיקלטו בישובים אלו לאורך זמן, אם כבר עתה
אחת הסיבות המרכזיות לקושי בניוד אוכלוסיות לפריפריה היא היעדר מקומות עבודה?

כיצד אם כן תשפיע התכנית להקמת 5 ישובים חדשים בנגב על הערים הקיימות: על אופקים, ערד,
דימונה וירוחם?

האם כבר מיצינו את פוטנציאל ההרחבה ושיפור התשתיות בערים אלו?

ויתרה מכך - כיצד הקמת ישובים חדשים איכותיים (וזו לפחות הכוונה - למשוך אוכלוסיה
איכותית מהמרכז לפריפריה) בסמיכות לערים אלו (שברובן עדיין נחשבות עוד משנות ה -
50 ועד עצם היום הזה למעשה כ - "עיירות פיתוח") תשפיע על המגמות הדמוגרפיות בהן?

זה מזכיר לי את השינוי, שחוויתי אני כשמשפחתי עזבה את באר שבע בתחילת שנות ה - 70.

יחד אתנו היה גל עצום של הגירה שלילית של אוכלוסיה איכותית לעומר ואחר כך למיתר ובהמשך
גם ללהבים. אנחנו בחרנו אז מסיבות תעסוקתיות לעבור לרחובות. לטעמי, עד היום באר
שבע לא התאוששה מאותו גל הגירה.

תופעה דומה אני צופה שתתרחש גם בערים אלו עם הקמת הישובים החדשים - חלק לא מבוטל
מהאוכלוסייה האיכותית החזקה בערים אלו תמצא די מהר מענה טוב יותר לצורכיהם בישובים
הכפריים החדשים שיוקמו. בפועל, מרבית התושבים בישובים אלו יגיעו מישובי הפריפריה
ולאו דווקא ממרכז הארץ.

אגב, באותו הקשר גם ערי הפריפריה יוצרות במו ידיהן נזק דומה בתוכן פנימה. דוגמא טובה
לכך ניתן למצוא בבאר שבע המתפתחת - שכונות חדשות נבנות, קרקע פנויה מנוצלת להקמת
שכונות חדשות ומרשימות, שבהן מוקמים בנינים חדשים ומפוארים בסטנדרד גבוה עם מספר
חדרים שאינו נמוך בדרך כלל מ - 4 ובשטחים נדיבים לטובת משיכת אוכלוסיה חזקה אליהן
- רובה אגב מהעיר עצמה - מה שנקרה - "משפרי דיור".

אך אותם משפרי דיור מותירים אחריהם שכונות ותיקות מטות לנפול, שעם הזמן הופכות להיות
שכונות קשות ובעייתיות יותר, שהעזובה, המצוקה והייאוש משתלטים עליהן והן הופכות
כאבן ריחיים על צווארי הרשויות. זאת במקום ליישם פתרון משולב שיש בו גם השקעה
משמעותית, כסוג של טיפול מונע, בשכונות הוותיקות, באמצעות פרויקטי התחדשות
עירונית, השקעה בתשתיות, בחינוך וכיוצא בזה.

בילדותי גרתי מספר שנים בשכונה ג', ברחוב ז'בוטינסקי, כשבשעתו מרבית חבריהם של הורי גרו
שם.

זו היתה שכונה טובה ותוססת עם אוכלוסיה מגוונת רב-תרבותית ואיכותית. ברבות השנים
עזבנו לשכונה חדשה אחרת בב"ש בדומה ללא מעט מחבריהם של הורי. לפני מספר שנים
הסתובבתי עם אימי ז"ל בשכונה זו שבה גדלתי והיא זכרה ממנה ימים יפים הרבה
יותר. כשנוכחנו בעוני, בעזובה, בלכלוך ובסודנים שהשתלטו עליה זה גרם לה ולי תחושת
חמיצות, שלקח לנו לא מעט זמן להשתחרר ממנה.

אז האם יהוד הנגב והגנה על השטחים הפתוחים מפני השתלטות הבדואים – היא היא הסיבה ליוזמה זו או שמא זו פשוט עוד כותרת של שרי הממשלה הנוכחית כדי להסיט את הדיון מטיפול שורשי ויסודי בבעיות הדיור שלהם הם לא מצליחים (או לא באמת רוצים/מתכוונים) למצוא פתרונים?

לקריאת המאמר - לחץ כאן
חזרה לרשימת המאמרים
מי שיבוא לכאן יקנה מגרש ב-150 אלף שקל - ובמיליון שקל תהיה לו וילה נהדרת

רוצה להשיג עצמאות כלכלית?